על הסדרה
הפרוייקט הזה הוא סרט גמר שמטרתו להפוך לסדרה, בעזרתכם!
במונית בדרך לבית החולים הדסה עין כרם, הנוף שנשקף מהחלון הוא יוצא דופן. שילוב של טבע אין סופי עם רוגע וחלום מתוק שעומד להתחיל.
רק שאת הנוף הזה, אנחנו נראה בחשיכה והוא יראה כמו יער סבוך ללא נקודות אור שמתחיל את הסיוט הכי גדול של משפחת בלום.
דפנה בלום היא אם חד הורית שמעולם לא התחתנה ובגיל ארבעים הביאה את שני בניה מתרומת זרע. אראל הבכור בן 24 ונדב בן 22, חייל בצבא. ככה הם חיו בבית אחד, אליו התווספו במהלך השנים גם בנות זוגם.
במונית נמצאים דפנה ואראל, כמה דקות אחרי שהסיוט של כל משפחה ישראלית דפק להם בדלת. קצין העיר. הוא מודיע להם שנדב נורה בראשו ונפגע אנושות. הם מתקבצים בבית החולים אך התקוות היו לשווא. נדב נהרג. לא במוות הירואי, אלא כתוצאה של ״משחק בנשק״, מוות מיותר ומבוזבז.
הסדרה מלווה את משפחת בלום בהתמודדות יחידנית, משותפת וכחלק מהחברה הישראלית.
הדיסוננס בין הרצון, האינסטינקט, הצורך של המשפחה להתרכז באובדן אל מול הצורך הטבעי וגם חטטני של המעגליים החיצוניים להתערב ולעזור.
הסדרה בוחנת את החברה הישראלית שכ״כ מורגלת להתמודדות עם שכול ושואלת שאלות רבות שהתשובות אליהן לעולם לא יהיו- נכון או לא נכון.
על היוצרת
נעים מאוד, אני נופר בוהדנה, בת 29, סטודנטית שנה רביעית לאומנויות הקול והמסך במכללת ספיר, והסדרה שלי מבוססת על חווית האבל האישית שלי.
לפני כשנתיים, יונתן גרנות ז״ל -אח של בן זוגי, נהרג בצבא בעקבות ״משחק״ בנשק, מושג אשר שונה בעקבות האירוע לעבריינות בנשק.
הפכתי להיות חלק ממשפחה אשר בעל כורחה הפכה לשכולה ומצאתי את עצמי חווה, צופה, מנחמת ומנוחמת באותה נשימה.
צפיתי באם שמאבדת את בנה, בן זוג שמאבד את אחיו, ובת זוג שמאבדת את אהובה.
צפיתי וחוויתי את המשפחות, את התקשורת, את המנחמים שפקדו את ביתנו ואת הצבא שמגיע לעיתים קרובות.
בעיקר חוויתי כאב. היה לי גם מה להגיד ובחרתי לשתוק.
המוות של יונתן שינה את חיי.
בחרתי לבטא את הכאב באמצעות סדרה עלילתית שמבוססת על הסיפור שלנו, מהעיניים שלי. זאת סדרה שמבטאת כאב במילים והרבה בשתיקה.
רוב הזמן אנחנו בחרנו בשתיקה, אבל הפעם אני בוחרת לספר, בדרך שלי, מהזווית שלי.
וכמובן שהמשפחה תומכת ומודעת לכל מה שנכתב.
יונתן גרנות ז״ל היה בעצמו אומן. הוא למד עיצוב גרפי, צייר, הכין וצילם תמונות וסרטונים רבים, וכתב טקסטים שנוגעים בחברה ובנושאים שונים.
בסדרה נעשה שימוש בחלק מהטקסטים והיצירות.
* חלק מתיק העבודות של יונתן גרנות ז״ל.
במהלך הלימודים יצרתי לא מעט פרוייקטים, כולם סבבו סביב נושאים חברתיים ורובם מבוססים על אירועים אמיתיים אותם חוויתי.
מאז שאני קטנה אני כותבת את מחשבותיי ורגשותיי, יוצרת סיפורים הנוגעים בנושאים מגוונים בחברה במטרה ליצור שינויים גדולים וקטנים אצל מי שרואה אותם.
מלבד הלימודים אני חברה בקרן אייסף הפועלת לצמצום פערים בחברה והכשרת מנהיגים כבר 3 שנים. בשנה זו אני רכזת של 18 סטודנטים.
אני רואה במי שיוצר קולנוע, טלוויזיה וכל סוג של אומנות יכולת לגעת באנשים ובחברה בצורה מהנה המעוררת מחשבה, הזדהות וביקורת.
אז למה אני מספרת לכם את זה ואיך אתם יכולים לעזור לי?
אני עובדת על כתיבת הפיילוט הזה כבר כמעט קרוב לשנתיים, והפקה כבר מעל חצי שנה.
לצלם פיילוט היום עולה הרבה כסף ולכן אני זקוקה לעזרתכם.
אני מבקשת מכם להשקיע בפרוייקט שבשאיפה יצליח לגעת בלב הישראלי. לגרום לשינוי מחשבתי ומעשי על תופעת העבריינות בנשק, חדירה לפרטיות של משפחות השכול וקשת הרגשות שכרוכה בהתמודדות ובבחירה להמשיך לחיות לצד האבדה.
וכמובן להנציח את יונתן גרנות ז״ל בדרך שלי.
כשאני אומרת אנחנו אני מתכוונת לצוות הפקה שלם שפועל ועובד מכל הלב כדי שהפרוייקט הזה יצא לפועל.
מבחינתי הפרוייקט הזה שייך גם להם ולא היה קורה בלעדיהם.
כרגע אנחנו נמצאים בשלבי ליהוק מתקדמים ועובדים במרץ על כל פרט בפרוייקט הזה.
אז לאן הכסף שלכם הולך?
שחקנים,הלבשה, לוקיישנים, תפאורה, ציוד תאורה וצילום, החזרי נסיעות, אוכל לצוות, עריכה, פסקול ועוד מיליון דברים שנדרשים כדי שתוכלו לראות את הסיפור שלי על המסך.
שמנו גם תשורות!
כדי שנוכל להחזיר בדרך כל שהיא שמנו תשורות בתמורה לתרומתכם. לתשורות נרתמו חברים ומשפחה שנתנו מעומק ליבם כדי שהגיוס יצליח.
מי שמעוניין בתשורה שנגמרה על פי ההקצאה מוזמן לפנות אלינו בפרטי וכמובן שנשמח לעזור ולתת כל מה שאפשר.
כל תורם יכתב בקרדיטים. ונודה לו מעומק ליבנו.
אם אין ביכולתכם לתרום נשמח אם תעזרו לנו בשיתופים ובהפצה!
תעזרו לי להגשים את מה שלצערי נהיה החלום. פרק פיילוט על חווית השכול מהעיניים שלי.
ואם הגעתם עד לכאן, אז רק על זה אגיד לכם תודה רבה!
*תודה לחברת ההפקה dark beam productions. עורכת קורל דיין. על הסרטון.
מוזיקה Mac Miller - Congratulations (Instrumental) [Re-Prod. Zane Burko]
