בסוף 2018 הקמתי את הפודקאסט "עבר פלילי" שמנגיש מקרים פליליים ומשפטים לקהל הרחב, תוך בתמקדות בקורבנות ומשפחותיהם. בתקופת הקורונה הקמתי גם קבוצת פייסבוק למאזיני הפודקאסט וחובבי "פשע אמיתי" ואתר להנגיש את התוכן בכתב, ללקויי שמיעה. 

הפעילות נעשתה במימון עצמי והשקעת זמן רב ללא כל תמיכה כספית או תלות בגופים מסחריים או פוליטיים. ביולי 2021 הוענק לי על פעילות זו הפרס ע"ש גילי בן עמי- פרס על עשייה לקידום זכויות נפגעי עבירה.

עד שתביעה שהוגשה נגדי ע"י חברת פלאש 90, בגובה 80,000 שקל, בגין תמונה פיצית כטאמבנייל - איימה לחסל את הכול.

פלאש 90 זו חברת צילום שהגישה מאות תביעות בשנים האחרונות, ואינספור מכתבי התראה לפני תביעה . אבל את כל זה גיליתי בשלב מאוחר יותר.

בערב בו קיבלתי מכתב התראה הייתי מופתעת, אבל באמת תמימה שהייתי- הייתי בטוחה שאם אצור קשר ואסביר אסיר את התמונה מייד, שלא ידעתי על זכויותיהם בתמונה (שאגב, לא הוכחו בפניי, אבל ניחא) ושלא נעשה שימוש למטרה מסחרית- הם יחזרו בהם מהאיום בתביעה.

לא כך היה. הם החליטו שמדובר בשימוש מסחרי, והחליטו שהם רוצים כסף. ומרגע שנפלת ברשת- זהו. 

דמיינו את זה: אתם מקדישים את מיטב זמנכם ומרצכם ליצירת תוכן חופשי, איכותי, מושקע, מתוך אמונה בחשיבות היצירה, ואז אתם חוטפים את הכאפה של החיים: מתייחסים אליכם כאל אחרון העבריינים, מפקפקים במניעים שלכם, טוענים שהפעילות היא עסק מסחרי רווחי. באמת?? אז איפה המיליונים שלי? יצרתי במשך למעלה מ-3 שנים למעלה מ-30 פרקי פודקאסט שצברו מעל 150,000 הורדות.

אם האתר (שם הייתה התמונה המוקטנת), הוא מסחרי- למה אין בו פרסומות? המציאות היא שלא הרווחתי מהאתר, או מהתמונה- אפילו שקל אחד.

היות ולא מדובר בפעילות מסחרית, לא היו לי מקורות למימון מאבק משפטי נגד חוסר הצדק המשווע הזה- מלבד כיסי הפרטי. 

אבל היה לי אמון בבית המשפט, סמכתי עליו שיגן עליי. שיראה שהשימוש לא נעשה למטרה מסחרית, ויחיל את התיקון לחוק שאומר שבמקרים מסויימים (כמו שלי) אין פיצוי ללא הוכחת נזק.

ואכן, השופטת פירטה את כל הסיבות לדחות את התביעה: היא ציינה בין היתר את תכלית התיקון לחוק זכויות יוצרים (סעיף 56א שמונה סייגים לפיצוי ללא הוכחת נזק)- שנועד למנוע הרתעת יתר של משתמשים באינטרנט. היא הדגישה את תום הלב שלי, היא ציינה שהסרתי את התמונה מייד.

אך לגבי הדבר הקריטי, לגבי התיקון לחוק שהכניס סייגים לפיצוי ללא הוכחת נזק, היא הגיעה למסקנה שגוייה עד כדי אבסורד, היא החליטה שלא להחליט… "נושא זה לא לובן בפסיקה" (משום מה חשבתי שזה תפקיד השופטת, שבשביל זה אנשים מגיעים לבית המשפט...). היא טענה שלא ניתן להחיל את התיקון במקרה שלי, שכן- וזה ציטוט- "אין לשלול ... את התכלית המסחרית של האתר". לאתר היה "פוטנציאל" להיות מסחרי. מה? מה ששמעתם.

בסופו של דבר: היא פסקה כי עליי לשלם לפלאש 90 פיצוי של 15,000 ש"ח + הוצאות. 

מי שמזהה את הפגיעה בחופש הביטוי; מי שמזהה את הפגיעה הצינית בזכויות יוצרים של יוצרים חובבים כמוני, שעושים את זה בשביל הנשמה ולא כדי להפוך לטייקון התקשורת הבא/ה; מי שמזהה את הסכנה מפני הכוח הבלתי מרוסן של גופים מונופוליסטיים; מי שתומך בי ברמה האישית ומכיר בעשייה שלי- עזרו לי לשאת בתשלום פסק הדין ובהוצאות המשפטיות. 

תנו לי גב.