אני ורוניקה ספילמן בת 43, אני ספורטאית פראלימפית, לקויית ראייה ובעלת תעודת עיוור לצמיתות.
אובחן אצלי ניוון מולקולרי רטוב, שזוהי מחלת עיניים ניוונית אגרסיבית, אני רואה מטושטש, לא רואה פרצופים, לא רואה ברור ולא תמיד יודעת מה יש מולי.
למדתי כלבנות טיפולית באוניברסיטת בר אילן, והייתי מטפלת רגשית שנים רבות, כשבעיקר עבדתי עם ילדים בגילאי בי"ס יסודי. בשנתיים האחרונות אני לא עובדת ועוסקת רק בספורט מקצוע.
מאז ומעולם הייתי ספרטאית, גם בעבר לפני שהתפרצה אצלי המחלה.
הייתי בנבחרת החתירה האקדמאית וייצגתי את ישראל בתחרות בן לאומית באיטליה. עשיתי חצי איש ברזל, וייצגתי את ישראל במכביה, שם זכיתי בשלוש מדליות זהב, במקצים שונים ללקויי ראייה. השתתפתי בטריאתלונים רבים, ואני אלופת ישראל בטריאתלון ספרינט. בנוסף זכיתי באליפות ישראל באתלטיקה פראמלימפית ב 1.500 מטר.
היום אני חלק מנבחרת ישראל בג'ודו של העיוורים ולקויי הראייה בספיבק רמת גן, ובנוסף מתאמנת בג'ודו במועדון בפתח תקווה של עידן ודור ורדי.
אני מרגישה שאני הופכת את המגבלה שלי ליכולת וזה מקל עלי להתמודד עם המגבלה שלי.
אני מאוד היפראקטיבית ומנהלת אורך חיים מאוד אקטיבי, אני אוהבת לעשות דברים, ללכת להסתובב, להתאמן בקבוצות השונות, להתנדב למען הקהילה, וכל זה נהיה קשה מיום ליום בגלל התדרדרות של הראייה וגם בגלל התקפי חרדה שנובעים מהתדרדרות זו. אני בעצם צריכה להתרגל כל פעם מחדש למציאות חדשה, ללכת במרחב, ללכת בחוץ, ברחובות, לעלות על אוטובוסים (אני רואה את האוטובוסים מטושטש ועוצרת משאיות וכמובן לא רואה את המספר שלהם) כל זה נהיה מפחיד מיום ליום, ללכת ברחובות הומי אדם, לא לראות פרצופים, לא להבחין אם זה גבר או אישה, לא להבחין אם זה איש מבוגר עם כלב או ילד. כדי להסתדר אני משתמשת בזיכרוני ובהסקת מסקנות במקומות שאני מכירה, אך כל מקום חדש מפחיד ומעלה אצלי התקפי חרדה וכמובן גם החושך (גם במקומות שאני מכירה).
לא סתם אני בג'ודו! לא סתם אני בקרבות! לא סתם אני ספורטאית!!!
אני חזקה גם פיזית וגם מנטלית יש לי מטרות ויעדים ויש לי שאיפות, ואני רוצה לנצל את מלוא הפוטנציאל שלי, אך הקשיים שאני חוותה, הן הפיזיים והן הנפשיים גובים את מחירם ומכריעים אותי.
התראיינתי בפינה "שיעור פרטי" בתוכנית חדשות הבוקר בהנחיית ניב רסקין על סיפורי הצלחה, במסגרת סמינר "מוטיבציה ונחישות",המדגימה את העוצמה והחוסן שלי.
אני באמת מאמינה ויודעת שכלב שירות יכול לעזור לי להמשיך להתפתח ולהגשים את כל החלומות שלי.
בגלל שאני בעצם גם לקויית ראייה אבל גם סובלת מפחדים, חרדות התקפי חרדה והצפות רגשיות, אני בעצם צריכה שילוב : אני צריכה כלב שגם יעזור לי ללכת בבטחה ברחוב, למשל לא להיתקע בעמודים הקטנים ליד מעברי החצייה או למעוד בבורות, לחצות כבישים ולהתנייד בתחבורה ציבורית, וגם כלב שיעזור לי להתמודד מבחינה רגשית עם התקפי החרדה והדברים הרגשיים שאני עוברת. זה מצריך עבודה מאוד יסודית וארוכה איתי ועם הכלב. שילוב שכזה בין כלב נחיה לכלב שירות הוא פורץ דרך ואני לא יכולה לקבל את ההכשרה הזאת במוסדות לכלבי נחיה, ולכן זה מה שעושים איתי במרכז של "אקסטרה דוג" באופן פרטי.
אני בחרתי לקרוא לכלב שלי - לייט, כי זה אור ואני מרגישה שהוא יהיה האור של חיי, בעצם יאיר לי את הדרך. אני ולייט כבר התחלנו את התהליך הכל כך מורכב, כל כך יסודי ופורץ דרך.
הכשרה מיוחדת זו אורכת כשנה וחצי ועולה כ 120.000 שח וכוללת עלויות ביטוח, אוכל, ציוד וטיפולים וטרינריים התחלתיים.
עמותת האור של לילי מלווה אותי בתהליך וחיברה אותי למאלפים המדהימים אלינור וליעוז ("אקסטרה דוג") שמלווים אותי בדרך ועוזרים לי בהוזלת עלות התהליך.
אנא עיזרו ככל יכולתכם במסע שלי לחיים עצמאיים ולהגשים את החלום שיהיה לי "מישהו לרוץ איתו" לעבר חלומותיי.
תודה,
ורוניקה ספילמן
