היי, קוראים לי מיכל ואני בת 42. כבר שנים שאני מטפלת ועובדת עם ילדים- התחלתי כגננת במעון פרטי בו עבדתי מספר שנים, בשל אהבתי הגדולה לילדים והרצון לדאוג ולטפל. משם המשכתי לעבודה עם נערות וצעירות בסיכון כתפקיד הורי במשרה מלאה, שחשף אותי לנערות שלא נמצאות בלב של אף אחד, מלבד אלו העובדים איתם במסגרות השונות.

הבטחתי לעצמי שאני אהיה אחת מאותם אנשים שיכניסו אותן לליבם על כל המשתמע מכך- הייתי שם איתן (ועודני) ברגעים הקטנים כגדולים, בקשיים ובשמחות, דאגתי, טיפלתי, הקשבתי. הייתי אחות, חברה, דמות חינוכית וסמכותית כשנדרש, ומעל לכל- אמא. נתתי ואני עדיין נותנת הכל, כי אני יודעת שהחוסר בדמות הורית חיובית ובריאה הוא קשה מנשוא לילד, וההימצאות שלה היא משנת חיים. הנחתי את חיי בצד באהבה רבה. פחות בילויים, פחות זמן בחיק המשפחה, פחות זמן לזוגיות. נשאבתי מרצון מלא למאמץ הכל-כך חשוב הזה להענקת חיים בריאים וראויים לנערות הללו.

לאחר שנים ששמתי את עצמי בצד כדי להיות פנויה לחלוטין לנערות איתן עבדתי,  בגיל 39 הבנתי שאני רוצה להיות אמא בעצמי, לילד משלי הפעם. התחלתי תהליך של הפריה חוץ גופית, ובניסיון הרביעי זה סוף סוף קרה.

אני זוכרת את השיחה כאילו התרחשה אתמול- הפלאפון צלצל ומן הצד השני נשמע קולה של רחל – אחות I.V.F (הפריה חוץ גופית) : "מיכל, התשובה חיובית, את בהריון". דמעות חנקו את גרוני. השיחה הראשונה הייתה אל אמא, ומשפט אחד הצליח לצאת ממני למרות ההתרגשות המציפה: "אמא, זה קרה, אני בהריון". לאורך החודש שאחרי ההודעה הרגשתי על גג העולם – החלום להיות אמא – הרגיש קרוב מאי פעם..
לצערי, השמחה נגמרה מהר משיכולתי לדמיין, ועולמי התהפך שוב במשפט אחד-

"לצערנו אנו רואים כאן הריון חוץ רחמי, גשי בבקשה אל הרופא להמשך טיפול"

עברתי הפלה, אך לא היה לי זמן להחלים נפשית וכבר קיבלתי בשורה נוספת שאיימה למוטט אותי. לאחר שהבחנתי במשהו מוזר, התייעצתי עם הרופאה, רק כדי להיות רגועה.."מיכל, אל תדאגי, כנראה שזה שום דבר, יש מצב שזה מההיריון, אך בואי נשלח אותך לממוגרפיה". בדיקה שבדיעבד הצילה את חיי, כי שם התגלו בחזי שלושה גושים.

לפני 9 חודשים אבחנתי כחולת סרטן השד, מאז הספקתי לעבור כריתה ושחזור שבוצעו במספר ניתוחים. לשמחתי "יצאתי בזול"- הטיפול היחידי שאצטרך מעבר לכך הינו טיפול מניעתי, טיפול שישמור עליי, אך יש מלכוד אחד- לא אוכל להיכנס להיריון.

למרות הקשיים שעברו עליי בדרך, על החלום להיות אמא אני לא מוכנה לוותר, וכאן אתם נכנסים לתמונה- החלטתי לפנות להליך פונדקאות, הליך יקר וארוך, חוצה יבשות, שלא אוכל לבצע בלי עזרתכם, וכל תרומה תעזור!