הורי, דלית ואיציק פרץ אלון, גרים בקיבוץ ניר יצחק, יישוב צמוד גדר הנמצא 3.5 ק"מ מגבול עזה. 

סבא וסבתא שלי היו ממייסדי הקיבוץ. הם היו נערים כשעזבו את משפחתם וחצו את העולם, מארגנטינה לארץ ישראל. שם הקימו את הקיבוץ יש מאין. 

אבי משותק בכל גופו ובמצב סיעודי לגמרי. 

ביום שבת ה- 7/10/23 בשעה 6:30 החל סיוט חיינו, האדמה החלה רועדת, מטחי רקטות בלתי פוסקים. התראה מוקדמת מאחותי, שגרה גם היא בעוטף, אפשרה מספיק זמן להעביר את אבא לממ"ד שאינו מונגש, בדוחק רב. הקולות התקרבו עוד ועוד ונשמעו פיצוצים וירי מנשק קל, ממש מחוץ לדלת. תוך זמן קצר המחבלים פרצו לביתנו. הורי, שהיו שניות ספורות מהמוות, נצלו בנס.

בקיבוץ הזמן שבין האזעקה לנפילת הטיל הוא כ-10 שניות. בזמן זה יש להכנס לממ"ד. העברתו של אבא לממ"ד אינה אפשרית בזמן כה קצר. המעברים ממקום למקום נעשים בעזרת מנוף וכיסא גלגלים. כאשר נשמעת אזעקה אמי נשארת לצידו של אבי בחדרו ויחד נותרים מופקרים. ללא הגנה. מקווים שהפעם ישארו בחיים. 

במשך 11 שעות, שהו הוריי וראיין המטפל בממ"ד ללא תנאים בסיסיים ומענה לצרכיו הייחודים של אבי. בתעוזה עצומה, ראיין, החזיק בכל כוחו את דלת הממ"ד אל מול ניסיונות חוזרים ונשנים של המחבלים לפרוץ לתוכו. בזכותו ניצלו חייהם. 

ביתנו נותר פרוץ, בזוז והרוס.  ולמרות הכל, הורי כמהים לשוב לביתם.  

גופי המדינה מתנערים מכל אחריות לביטחונו של אבא שלי.  הקמת ממ"ד מונגש באופן עצמאי , היא הדרך היחידה לאפשר להורי לשוב לביתם.

בניית הממד המונגש מוערכת בכ-300 אלף ש"ח.  

נשמח לכל סיוע🙏🏻