שלום ותודה לכל מי שפינה 5 דקות מהחיים בשביל לקרוא את זה.
שמי ליאור. בת 28 מיבנה. נשואה לאלי מזה 4 שנים.
והאמת? עם כל הקשיים שעברתי ואני עדיין עוברת,
כתיבת פוסט זה והחשיפה היא הדבר הקשה ביותר עבורי .אולי מפני שקשה לחשוף דבר כל כך אישי, דבר השייך רק לך ולבעלך.
אבל יש שלבים מסוימים שכבר אין יותר מידי בררות ואם לא אבקש עזרה כנראה שלא אזכה להביא ילד לעולם בשום דרך.
בתאריך 06.11.14 אני ואלי בעלי התחתנו וכמו רוב הזוגות השלב הבא היה להביא ילדים ולהקים משפחה.
אחרי 12 חודשים בהם לא הצלחנו להיכנס להיריון פנינו לרופא פרטי. מומחה לטיפולי פוריות
היינו אצלו 6 חודשים וביצענו טיפולי הזרעות כושלים.
החיבור עם הפרופסור לא היה טוב וכל הזמן הרגשנו שהוא מזלזל בנו.
אחרי שנה של הזרעות כושלות החלטנו לנסות את מזלנו ולעבור לרופא קופת חולים עליו קיבלנו המלצות רבות, הרי איך כולם אוהבים לומר? משנה מקום משנה מזל.
עם הרופא בקופת החולים התחלנו את כל ההליך מהתחלה.
שוב לספר על המצב שלנו ,שוב בירוקרטיה ,בדיקות וקושי מנטלי.
על השינויים הפיזיולוגים והנפשיים אני כבר לא מדברת כי בשלב הזה
את מוכנה לעשות ה-כ-ל בשביל לזכות בילד.
אלי, בעלי סיפר לי שבאחד ממקרי ההזרעות כאשר הוא החזיק לי את הראש בשלב שכואב מאוד בטיפול, היה נראה שהרופא מסתבך ולאחר כמה רגעים דם רב התחיל לזרום ולאחר בירור הבנו שהוא [הרופא] פצע אותי. אז כמובן שההזרעה לא צלחה וגילינו שנפצעתי בצוואר הרחם אבל למזלנו לא משהו שימנע מאיתנו להיכנס להריון.
המשכנו בחיפוש אחר פרופסור אחר, דרך המשפחה, החברים או כל מי שיכול לספר על סיפורי ההצלחה שלו ולכבוש אותנו.
אמא שלי, שעברה טיפולים בעצמה ואימצה בן מברזיל [אחי] הייתה מטופלת אצל רופא פוריות שהסתבר לאחר בירור שעדיין מכהן כפרופסור לטיפולי פוריות. התחלנו איתו טיפולים עד היום.
עברו עוד שנתיים. שנתיים שבהן עברתי 7 הרדמות לצורך שאיבת ביציות, 657 מחטים שהוזרקו לגוף שלי [ספרתי והרגשתי כל אחד ואחד מהם] אלפי סטרואידים, בכי שלא נגמר נפילות מנטליות גם בבית וגם בעבודה, קשיי שינה, כעסים על העולם, קשיים בזוגיות ובעיקר כעסים על עצמי שאולי אני לא מספיק טובה כדי להביא ילד.
עד ש..
ב 10.1.18 [יום ההולדת של אחי המאומץ] התבשרתי שהדבר המדהים ביותר קרה!
אני בהריון - ולא עם ילד אחד - עם תאומים!!
אני לא צריכה לספר על האושר והברק בעיניים באותו היום.
הרגשתי שקיבלתי את הכל, שכבר לא חסר לי שום דבר בחיים.
כמו כן, כמו בכל הריון של בחורה שעוברת טיפולי הפריה חוץ גופית IVF ונוטלת סטרואידים בקביעות [ע"ר צורך אינדוקרינולוגי] הייתי במעקב צמוד וחיכיתי בסבלנות ועם חשש רב בכל בדיקת דופק.
בשבוע 7 - אושר!!! יש דופק והעוברים בסדר!!
רווחת הקלה! אנחנו מתחילים להבין שזהו יצאנו מהצרה הנוראית הזו וכמובן שהמשכנו במעקבים.
ב 03.18 הגענו לעוד בדיקה שגרתית אצל הפרופסור שלנו כאשר כולנו נורא מרוגשים
[אני בעלי ואמא שלי].
במהלך הבדיקה הרגשתי שמשהו לא תקין
ואני שואלת את הפרופסור "הכל בסדר?" "למה החוורת?" "למה אתה שקט"?
"הכל בסדר עם העוברים"?
תשובתו של הפרופסור הייתה כתובה על פניו
"אני מצטער, אני לא יודע איך לומר לכם את זה אבל אין דופק ל2 העוברים".
"ב 2 העוברים? אני חושבת שאתה טועה...לא יכול להיות".
" הלוואי והייתי טועה" הוא ענה.
בשלב הזה,
אתם כבר בטח מבינים שאין לי דרך להעביר לכם את הכאב הצער והבכי.
אני לא בטוחה אם אתם יודעים אבל כבר הספקתי להתאהב ב 2 התאים שהיו סה"כ בגודל של פלפל אנגלי.
5 ימים שהסתובבתי עם עוברים ללא דופק ברחם עד שהתפנה עבורי תור לגרידה.
עוד פעם הרדמה מלאה עוד פעם כאבים פיזיים עוד התכווצויות ברחם.
ואם זה לא מספיק,התבשרנו שצריך לחכות חצי שנה מבלי לנסות להביא ילדים.
היום 27.12.18 קיבלנו תוצאות מהפריה נוספת. האחרונה שעשינו.
התוצאה: שלילית- אין הריון.
ואת האמת? נשברתי.
- נשברתי מלשמוע " לצערי העוברים לא נקלטו"
- נשברתי מלראות את הצג של הנייד עם השם של הפרופסור ולהתפלל שאני לא אשמע את הצימוד הנוראי הזה " אני מצטער"
- נשברתי פיזית , אני לא יכולה יותר להזריק לעצמי חומרים
ששיבשו את כל כולי
- נשברתי מנטלית ועייפתי מלהילחם בדברים שלא בשליטתי
, עשיתי כל שביכולתי.
אז אחרי שנים של ניסיונות שהפכו את הניסיון להביא ילד לעולם באופן טבעי לסיוט.
אני מבינה, אני לא נלחמת יותר בטבע.
ואם תשאלו את מי שמכיר אותי תבינו שמילים כאלו לא יוצאות לי מהפה בכ"כ קלות.
בעלי ואני החלטנו,
די לניסיונות הכושלים, אם לא הצלחנו עד כה, הגיע הזמן לחשוב אחרת. לחשוב על אימוץ.
יש מספיק ילדים בעולם שצריכים אמא ואבא,
בית חם ותקווה קטנה גדולה לחיים טובים יותר.
אנחנו ב-ה-ח-ל-ט מסוגלים לתת להם אהבה וחום שכ"כ חסרים להם.
אז אנחנו פונים אליכם, בבקשה.
עזרו לנו להשיג את הכסף שאנחנו צריכים כדי להתחיל תהליך אימוץ בחו"ל
לתת לילד שיושב שם ומחכה לבית חם ואוהב תקווה
לתת לנו [ליאור ואלי] ילד שיתרוצץ בבית, יחייך, יצחק ויגדל במקום אהוב.
אנחנו מודים לכם מאוד שקראתם עד לכאן, זה בכלל לא מובן לי מאליו!
בתקווה שנצליח לגייס את הסכום הרצוי,
הסכום שאנחנו צריכים כדי שנוכל
לאמץ ילד מחו"ל הוא: 150,000 ש"ח.
תודה מראש, ליאור ואלי סאסי
